השפה העברית ועולם התעופה

בין שלל היתרונות והמעלות של בני האדם על פני שאר בעלי החיים בכדור הארץ, נמצא יתרון ברור - קיום ושימוש בשפה ובתקשורת מילולית ברמה גבוהה. התפתחותן פתחה בפני האנושות דלת לעולם מהיר וברור יותר בכל תחומי החיים. בעולם קיימות היום כ-6000 שפות טבעיות, להוציא שפות מלאכותיות בדוגמת שפות לוגיות למיניהן, תמרורים וכדומה. היכולת האנושית להשתמש בסמלים וצלילים בכדי ליצור שפה אחידה ומשותפת תרמה רבות גם להתפתחות תחום התעופה ולשכלול יכולות הטיסה בעולם. בהתייחס לארץ ישראל הקטנה שלנו, נמצא שקיימים קווי דמיון בין ההיסטוריה של תחיית הדיבור העברי והתפתחות התעופה בארץ ישראל, במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים.

  כאמור, תחום "התעופה העברית" התפתח בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, אך באיחור של כעשור משאר העולם. זאת בשל העובדה שעבר זמן עד שהיישוב היהודי המתחדש בארץ החליט להתמקד בפיתוח התרבות והרוח הציונית יותר מאשר בעבודת האדמה. למרות שמלחמת העולם הראשונה חשפה לעולם את יתרונות ה"כיבוש האווירי", בארץ ישראל בה הלאומיות המתגבשת הייתה הנושא המרכזי, היה צורך בשינוי תפיסתי בכדי לעודד תחום שלא נתפס עד אז כפסגת ההגשמה הציונית. חובבי התעופה לא היו "הזרם המרכזי" של פעילות בני נוער וצעירים בארץ ולעיתים אף זלזלו בהם בטענה שאינם דואגים לטובת הכלל. אולם בסופו של דבר, בזכות השאיפה לאמץ ולקדם את תחומי הרוח והטכנולוגיה ולנוכח ביצועי חיל האוויר הבריטי שאפשרו את כיבוש ארץ ישראל, הכירה החברה הכללית בחשיבות העיסוק התעופתי ונרתמה למפעל "כיבוש האוויר" באופן מאורגן.   בתקופה בה האחים רייט פרצו לתודעה העולמית ועשו היסטוריה, בארץ ישראל התפתחה הקבלה בין השאיפה לחירות ועצמאות לבין התפתחות ענף התעופה שהפך כלי אסטרטגי להגשמת היעדים הלאומיים החדשים. אליעזר בן יהודה היה הראשון שהבהיר כי שימוש ודיבור בשפה העברית הוא נושא מרכזי בתחיית הלאומיות, המדיניות והתרבותיות של העם היהודי. כבר אז דובר בעצם לא רק על השפה העברית אלא על "האדם העברי" ובהקשר התעופתי לטייסים עבריים שמעבר לבקיאות בטיסה יכירו גם ביעוד החלוצי של הטיס העברי. אפשר היום ללמוד על מונחי הטיסה הראשונים, אם מדובר בהמראות הראשונות ועד לתום מלחמת העולם הראשונה, מתוך קטעי עיתונות היסטוריים כמו מעתוני "הצפירה" ו"הזמן". שפת העיתון היא דרך טובה להבנת השפה העברית בעת ההיא, בעיקר מפני ששפת העיתון נדרשה מאז ומתמיד להיות קריאה ונגישה לקוראים בכל הרמות. מייסד ועורך עיתון "הזמן", בן ציון כ"ץ, היה כנראה חובב נלהב של ההרפתקה האנושית החדשה ודאג לסקר את רוב ענייני התעופה העולמיים בשנים בהן התפרסם העיתון בין 1903-1915. בעיתון העברי התפרסמו ידיעות בדוגמת ניסיונות הטיסה של האחים רייט, שבירת שיאי המרחק והשהייה באוויר וחציית תעלת למאנש, בהם הוגדרו המכונות המעופפות כ "מכונות פורחות באוויר" או "המגדלים הפורחים באוויר". המושג "תעופה" של התקופה ההיא בא לציין פעילות של התרוממות בן האדם לאוויר והתנועה בו. 

השימוש בשורש עו"ף נמצא כבר בספר בראשית, אך התפרסם לראשונה בעיתון הנ"ל כהגדרה לאנשים המתרוממים באוויר בכל כלי שהוא. בשנת 1910 החליף המושג "פריחה באוויר" והשורש פר"ח את השורש עו"ף בהקשר לטיסה אבל מאוחר יותר ניצח השני על הראשון וזה נשאר רק בשמו של כלי הטיס הקל: כדור פורח. באותו הזמן עלה גם המושג "אירופלאן", שהומצא על ידי חלוץ תעופה אמריקני כהגדרה למכונה המעופפת ( Aeroplanes- "מישורים אוויריים") והוא נמצא בשימוש עד היום. אחת הבעיות הנפוצות בהרחבת השפה העברית, תוך שאילה משפות לועזיות, היא הקושי לעשות נטיות במילים הלועזיות. בשל כך העדיפו העיתונים להשתמש עדיין במושג "מכונה" מאשר "אירופלאן", בכוונה למטוס כפי שאנו מכירים היום.   בעולם הולך ומתפתח היה זה רק עניין של זמן עד שהחידוש הטכנולוגי בתחום התעופה יגיע לשימושו של הצבא ובמהלך מלחמת העולם הראשונה חלו שינויים גם בשפה עברית, בהתאם לעדכון המהיר של הידיעות בעיתונים ולהתפתחות הטכנולוגית הבלתי פוסקת. בעיתון "הצפירה" השתמשו במילים לועזיות ועיבדו אותן בצורה כזאת שיקבלו נופח עברי יותר, בדוגמת המילים: "אסקדרה" ( escadrille- טייסת צרפתית), "בומבות" (פצצות), "מיטרליזות" ( mitrailleuse- מכונת ירייה בצרפתית) ו"אוירופלאן" (אווירון/מטוס). המונח "מטוס" הגיע לשימוש רק לקראת 1936 וגם אז הכוונה הייתה כנראה דווקא לכדור פורח.   החל מאמצע שנות השלושים עד לשנות הארבעים המאוחרות יצא לאור מגזין לענייני טכנולוגיה "טכניקה ומדע" בו התבסס מילון מושגים עברי חדש לתחום התעופה. בעקבות התפתחות התחום הטכנולוגי נדרשו חוברות הדרכה למכשירים, חלקי מכונות ותהליכי עבודה תוך שימוש בשפה אחידה וברורה לכל הקוראים. נגזרות השורש טו"ס היו נפוצות בשלל המקצועות (כלי טיס, טייסת, טיסה ועוד) וכן עלו המושגים: "מטוס חד שטחי מוטורי" (חד- כנפי), "גיגיות בנזין" (מכלי דלק), "סלילים" (פרופלורים) וחלוקה בין "עובדי האוויר" ל- "מעופפים" ו- "לא מעופפים" בכוונה לצוות אוויר וצוות קרקע.   בשלב מסוים בשנת 1938 יצא לאור מגזין טכנולוגי שריכז בתוכו את תחומי התעופה והים. באחד מהירחונים מופיעה סקירה על בית הספר לטיסה בלוד, של מר חיים כ"ץ, שם המטוסים בהם השתמשו היו מסוג "טיילורקראפט" (שאז נקראו "אווירוני- לימוד" והיום מוכרים כמטוסי הדרכה) שהיו נפוצים מאוד בארצות הברית. מכיוון שמדריכי בית הספר לא היו דוברי עברית וכל ההדרכה בקורס נעשתה באנגלית, הפכה השפה העברית למכשול רציני עליו נאלצו החניכים להתגבר. בהמשך, גם חניכי קורס הטיס הראשון מטעם "ההגנה" נאלצו להתמודד עם קשיים דומים מול מדריך בריטי שהיה קשה להבנה. בסופו של דבר הוחלף הבריטי ובעקבותיו הגיע עמנואל צוק (צוקרברג) שהשתלם בהדרכת טיסה בצרפת ומונה למדריך ראשי בחברת "אווירון".    כפי שכבר הוזכר העיסוק בתעופה היה מלווה ברגשות לאומיים ושאיפות למודרניות ולקדמה וגם חברת הסיגריות "דובק" בחרה בנושא התעופה לסדרת קלפים לאיסוף בשם "כיבוש האוויר" , שהפיצה באריזות הסיגריות בשנת 1940. הקלפים היו מעוצבים מצדם האחד בצילום ומאחוריו הופיע טקסט עם הסבר קצר. מאחר שקלפים אלה אמורים היו להיות מובנים לציבור הרחב ניתן ללמוד מתוך הטקסטים שבגבם על מונחי התעופה העבריים שהיו רווחים באותו זמן, כמו למשל:  "חברת אוויר"-  חברת תעופה, "נמל אוויר"- נמל תעופה, "מסלול ריצה "- מסלול טיסה / המראה, "סוכך-נפילה"-  מצנח, "פרופלור"- מדחף ,  "אווירוני למוד" - מטוסי הדרכה.   מלחמת העולם השנייה גרמה להפסקה כמעט מוחלטת בפעילות התעופה האזרחית בתחומי ארץ ישראל. למרות רצונם העז של כל העוסקים בכך, ממשלת המנדט לא ראתה בתעופה העברית גורם שיכול לעזור במאמץ המלחמתי . בנוסף לכך, היא מנעה את המשך הפעילות התעופתית על מנת לפנות את הזירה לחיל האוויר המלכותי שפרס כמה טייסות באזורנו והקים תשתיות רבות לצורך זה. יחד עם זאת רבים מאד מבני היישוב התנדבו לשרת בצבא הבריטי ובחיל האוויר המלכותי שהיה בעל ציוד תחזוקה מתקדם ותשתית קרקעית משוכללת. המתגייסים שירתו במגוון רב מאד של מקצועות התעופה, החל מתחזוקת מטוסים וטכנאות מכל הסוגים, אלחוטנות, צילום אוויר ועוד. כך במקביל לרכישת הידע המקצועי למדו המתנדבים גם את שפת התעופה ומונחי התעופה האנגליים. בתקופה שבין סיום המנדט הבריטי והכרזת העצמאות יצאו מתנדבים ישראלים לקורס טיסה מזורז בארה"ב, בו שפת הלימוד כמובן הייתה אנגלית. למרות שרובם היו ישראליים, הם רכשו את כל מונחי הטיסה הבסיסיים בשפה האנגלית וכך גם השתמשו בהם בפועל מאוחר יותר. עדויות רבות מספרות על הקשיים שחוו החניכים בקורסי הטייס הראשונים הללו, בעיקר בכל הקשור לתרגום חומרי הלימוד והפערים השונים שיצר מכשול השפה. בתחילת דרכו, המצב הלשוני בחיל האוויר הישראלי לא היה אחיד ובעיית השפה התעוררה באופן חריף בעיקר בתחום הסיוע לכוחות הקרקע כשהיחידות הקרקעיות הלוחמות התקשו לתקשר עם הטייסים בשפתם ולכוון אותם למטרות מדויקות. כתוצאה מכך היה הסיוע האווירי בתחילת מלחמת העצמאות בלתי יעיל ומאכזב. הפתרון לבעיה היה הצבת בוגרי הצבא הבריטי שידעו גם אנגלית וגם עברית מספיק טוב כדי לתקשר עם הטייסים ולעבוד איתם ביעילות. עם השנים הלכו והתרבו מדריכי הטיסה הישראלים ומדריכי טיסה דוברי אנגלית בלבד הלכו ונעלמו מן הנוף. אחת הדרכים להפיץ את המונחים העבריים בקרב האוכלוסייה הייתה דרך ביטאוני חיל האוויר. במאמרים רבים בנושאי תעופה וטכנולוגיה המופיעים בו,  ניתן היה למצוא לצד המונח העברי הרשמי גם את המונח האנגלי בסוגריים ובנוסף רשימות מילוניות עברית - אנגלית של מונחים שהופיעו במאמר. מכאן ואילך התייצבה הלשון המקצועית בחיל האוויר במתכונת המוכרת.  מונחים עבריים שהופיעו בספרות ההדרכה, נקלטו לאטם גם בשפת הדיבור, בליווי הסיסמא המפורסמת: "אוויראי, דבר עברית!".