לעוף זה להיות חופשי טיול לטאנל ברוסיה של צוות פרדייב

לעיתים כאשר התשוקה לחופש בוערת בנו, אנו עושים דברים שהם כביכול לא רציונליים. אני מדבר על חופש במובן המופשט של המילה ולא במובן הספציפי של חופש מהעבודה, הלימודים וכו'... לצאת ממטוס תקין בגובה שנים עשר אלף רגל כדי לעוף עם חברים שחולקים את אותה תשוקה לחופש הממכר הזה, זאת דוגמה אחת לדבר שהוא כביכול לא רציונלי. לחלקינו (ברי המזל...) זאת דרך חיים. בשביל אותם ברי מזל אין דבר רציונלי או לגיטימי מזה לעשות בכל העולם המשוגע והלא רציונלי ממילא הזה שאנו חיים בו. צניחה חופשית היא דרך חיים. לאנשים העוסקים בה, בין אם לפרנסתם ובין אם כתחביב, ישנה לרוב לפחות תשוקה אחת משותפת והיא התשוקה הבוערת לחופש האבסולוטי והאולטימטיבי שחווית הצניחה מספקת. ישנם שיגידו שזה האדרנלין או הריגוש הרגעי, הסיכון או תרבות האקסטרים. כל אלה הם הסברים שטחיים ומשניים לעומת הבעירה הפנימית לקתרזיס הטהור והמתוק שמספקת חווית התעופה הבלתי אמצעית של להטיס את הגוף שלך עצמך, ללא שום תיווך של מכונה או מכשיר, דרך האוויר ומעל הכול לעשות את זה יחד עם האנשים שאתה אוהב.

את חווית התעופה הבלתי אמצעית הזאת ניתן גם להרגיש במנהרת רוח אנכית. מנהרת רוח אנכית (VERTICAL WIND TUNNEL) היא מעין סימולטור לצניחה חופשית, אך המילה סימולטור היא לא בדיוק מתאימה, מכיוון שתעופה במנהרת רוח כיום היא ספורט בפני עצמו. מה שהתחיל לפני שנים כאמצעי שיפור ולמידת מצבי גוף שונים בתנאים בטוחים ו"סטריליים" יותר מאשר קפיצה ממטוס, נהיה כיום לענף בספורט התעופה העומד בזכות עצמו, והרבה מהעוסקים בו מעולם לא צנחו או מחזיקים במספר קטן מאד של צניחות חופשיות.

לעוף בטאנל זאת חוויה ייחודית מסוגה. למרות ההשוואה המתבקשת לצניחה חופשית ישנם גם הרבה הבדלים. מבחינת הבטיחות, הזמינות, חוסר התלות באתני הטבע ומזג האוויר אין לה תחרות. על אף כל ההבדלים חווית התעופה במנהרה טומנת בחובה את אותם מאפייני חופש גולמי ומזוקק שכל טיסה בלתי אמצעית דרך האוויר כוללת, מה שעושה אותה חוויה שקרובה לשלמות. אלה מאתנו אשר מקדישים את חייהם למרדף אחרי אותה תחושת שלמות יימצאו את התעופה במנהרה ממכרת בטירוף.

בעקבות הטכנולוגיה ההולכת ומשתפרת, וזמינות המנהרות שהולכות ונבנות בקצב מסחרר בעולם כולו ובימים אלה ממש גם כאן בישראל, הולך ועולה גם מספר האנשים העוסקים בתעופה במנהרת רוח הן לפרנסתם והן כספורט וכתחביב. חלק ניכר מהאנשים האלה מעולם לא חלם שיעסוק בענף שעד לא מזמן נחשב כהסתעפות זניחה של ספורט קיצוני כמו צניחה חופשית מקצוענית, ובכל זאת היות וחווית התעופה במנהרה היא בטוחה מאד, זמינה מאד ומתאימה כמעט לכל אחד ואחת, הענף הולך ותופס תאוצה בכל רחבי העולם.

את הפעם הראשונה שלי במנהרה סביר להניח שלא אשכח לעולם, או לפחות בקרוב... זה היה ברוסיה, במנהרה חדישה יחסית. לטיול הזה נסעתי בצורה די ספונטנית עם קבוצת חברים, כולם צנחנים מנוסים מאד, שלרובם כבר היה ניסיון קודם בתעופה במנהרה. לי היה גם כן ניסיון נרחב יחסית בצניחה חופשית של כמה אלפי צניחות, אך מהר מאד גיליתי שאין הרבה הבדל ביני ובין מישהו חסר ניסיון בכלל בצניחה חופשית, בוודאי לא לטווח הארוך, בכל הקשור בתעופה במנהרת רוח. מהר מאד גיליתי שעליי לזנוח הרגלים ישנים שסיגלתי לעצמי במרוצת השנים אם אני רוצה להשתפר בצורה החדשה הזאת של תעופה שנגלתה לי. הטיול כולו היה "רודטריפ" אחד גדול ומשוגע. ישנו בחדרי מגורים משותפים, כאשר בחוץ הקור הרוסי הידוע לשמצה ובפנים האווירה הייתה חמה וכיפית כמו שרק מסע עם חברים שחולקים את אותה תשוקה יכול לספק. בגלל שיקולים כאלה ואחרים חלקנו עפנו במנהרה בשעות הלילה ובמשך היום השלמנו שעות שינה. עובדה זאת יצרה אווירה עוד יותר ייחודית של מעין "משמרות" וככה יצא שתמיד היו אנשים ערים וצחוקים מסביב לשעון. את הטיול הזה, שאין לי ספק שיחזור על עצמו, אני יכול לסכם בתור טבילת אש ראשונה בתחום הולך וגדל, שאני מאמין שישנה את עולם ספורט התעופה.

בכולנו בוער איזשהו רצון לחופש מוחלט. תעופה בכלל וענפי תעופת הגוף (צניחה חופשית ותעופה במנהרת רוח) בפרט מספקים את אותה תשוקה בוערת, או לפחות מספקים איזושהי הקלה זמנית . המלצה שלי, לכו לעוף!
בקרוב, 21.12.2016 הולכת להפתח מנהרת רוח בראשון לציון ואנחנו מאוד מקווים שלא נצטרך להפרד יותר מ10 מטרים מאדמת הקודש לטובת מנהרת רוח!