נחיתה שניה בארץ ישראל

מה כבר אפשר לעשות לאחר שכל מאמציכם לזכות במקום הראשון בתחרות בינלאומית נחשבת ומאתגרת סוכלו, לאו דווקא באשמתכם ואתם נמצאים בדרך הבטוחה להפסיד את הבכורה ליריב ראוי הנחוש לכבוש את המקום הראשון ולזכות בפרס הגדול? בהקשר זה, יש בהחלט מה ללמוד מהמקרה של בונייה וברנייה: מרק בונייה וג'וזף ברניה, היו "מעופף" (טייס) ומכונאי שיצאו לדרכם הארוכה והמפרכת מצרפת אל יעדם הנכסף: הפירמידות שבמצרים, ב-10 בנובמבר 19110. מסעם האווירי הממושך ממולדתם, אל עבר האגן המזרחי של הים התיכון, יצא לפועל כחלק מתחרות בין "מעופפים" צרפתים, שעליה הכריז בחגיגיות רנה קינטון, עורכו הראשי של העיתון הפריסאי הנפוץ "לה מאטן" ("הבוקר"). הם טסו במטוס אמריקני מתוצרת ניופורט, להבדיל ממתחריהם שהטיסו את ה"בלריו" הצרפתי. הם המריאו מוילקובלה שבקרבת ורסאיי לקרלרואה שבגרמניה והקדימו את ז'ול ודרין בעשרה ימים. לוינה, שהיוותה כעין פרוזדור כניסה לעבר המזרח-התיכון לכל האוויראים של אותם הימים, הגיעו בונייה וברנייה לפני ודרין וכך גם לבודפסט. באיסטנבול (קושטא), כבר נחתו שני האווירונים באותו היום: 5 בדצמבר 1911. 

תקלת מנוע שהתגלתה במנועם עם הגעתם לאיסטנבול עיכבה אותם והותירה אותם הרחק מאחורי המתחרה הבודד, העיקש והנחוש שנגדו התמודדו. הם לא הצליחו לסגור את הפער, שהלך וגדל וכאשר הגיעו לביירות, שקיבלה אותם בתשואות  ואירחה אותם למופת ב-29 בדצמבר 19110, כבר היה ודרין הרחק מהם: על קו הסיום בקהיר. ז'ול ודרין זכה במקום הראשון וניצח בתחרות כולה, אולם, הצמד בונייה וברנייה ייזכר לנצח בזכות ראשונים היסטורית: כאשר הבינו שלא יעלה בידם לנצח, שינו במעט את מתווה הטיסה ואת הנתיב המתוכנן, המריאו ב-101 בדצמבר 19110 יומה האחרון של השנה, מביירות, שבה אף התפנו לקחת את הקונסול הצרפתי הנרגש לטיסת הדגמה בשמי העיר ... טסו לאורך קו החוף הלבנוני וחצו את קו החוף של ארץ-ישראל בעכו, שלה הייתה משמעות מיוחדת בעיני הצרפתים בעקבות מסע המלחמה של נפוליאון למצרים וארץ-ישראל בשנת 1799. לאחר שצילמו את עיר הנמל העתיקה והנציחו אותה מהאוויר - שימוש ראשון אי פעם במצלמה מתוך כלי טייס בשמי ארץ-ישראל ועל-כן גם צילומים ראשונים אי-פעם של הארץ מהאוויר - ניווטו בזהירות את דרכם לאורך שדרת ההר המרכזית של ארץ-ישראל כשמגמת פניהם: לירושלים. בונייה וברנייה תרו אחר מקום נחיתה מיטבי, שהיה עליהם לאתר ולמעשה לאלתר בזמן אמת: הם הרי לא הספיקו לתאם כראוי את הגעתם עם השלטונות התורכיים העות'מניים ... לבסוף, סביב השעה 15:40 התגלה לפניהם מישור שנראה להם כמתאים לנחיתה: אזור תחנת הרכבת בקרבת דרך בית-לחם, בואכה דרום ירושלים. ראשון להיתקל בהם ולקבל את פניהם בתדהמה מעורבת בפחד, היה פלאח מקומי, שלא עלה בידו להתבטא בבהירות. עם היוודע דבר נחיתתם ברחבי ירושלים החלו אלפי בני-אדם, בני כל הדתות והעדות המגוונות  בעיר לנהור למקום. בונייה וברנייה המאושרים והעייפים נדרשו להגן בגופם על מטוסם הקטן והשברירי מפני ההמון הנרגש, שהקיפם מכול עבר. כוחות גדולים של משטרה וצבא הוחשו למקום, כיתרו את השטח וגידרו אותו ורק אז נתפנו השניים למנוחה קצרה בתום הנחיתה הראשונה של כלי טייס כבד מן האוויר בירושלים אי פעם!

 "הצפור-האדם באופקנו" קראה הכותרת הראשית של עיתון "החרות" למחרת היום, כשבישרה לציבור היהודי הציוני בארץ-ישראל על דבר האירוע הפנטנסטי, שבו תמה השנה הלועזית. באור ראשון של בוקר החלו המוני אדם להתקבץ ולהתגודד מכל עברי "מגרש הנחיתה" בציפייה דרוכה להמראה הצפויה: ראשונה שבה יחזו בחייהם! אנשי כלכלה, חברה, ממשל ודת בכירים כיבדו את האירוע הבלתי מתוכנן בנוכחותם - בבחינת אסור להחסיר ... בבוקר ה-1 בינואר 1914 בשעה 08:40 המריאו בונייה וברנייה מ"מישור הרפאים" בדרומה של ירושלים, לכיוון מצרים. ראש עיריית ירושלים, חסיין אפנדי אל-חוסייני נפרד משני המעופפים הצרפתים בחום והעירייה ציידה אותם בפחי בנזין ספורים, שיספיקו עד לפורט-סעיד - תחנת הביניים שלהם בדרך לקהיר. ההמראה לוותה בצלילי ההמנון הצרפתי, שנגנה תזמורת של אחד המסדרים הכנסייתיים ובמחיאות כפיים נמרצות מכיוון הקהל הרב שגדש את כל המישור. הקהל, שמיאן להיפרד מהאווירון המתרחק יצאו בריצה בעקבותיו והיה צורך להשתלט עליו ולפזרו בעזרת פרשים ... ירושלים כולה, נכנסה לשנת 1914 כשהיא מופתעת ונרגשת ממה שחוותה זה עתה. היה זה מחזה בלתי מפעים ובלתי נשכח, שהחיים לא ישובו לאחריו להיות כשהיו. כשעתיים לאחר ההמראה מירושלים נחתו בונייה וברנייה הנרגשים בפורט-סעיד לתדלוק. לקראת השקיעה של 1 בינואר 1914 הם נחתו בשלום בהליופוליס שבקהיר. קיבלו את פניהם באוויר שני מטוסים צרפתיים שכבר נמצאו בקהיר והגיעו אליה דרך האגן המערבי של הים-התיכון ועל פני הקרקע קידם את פניהם, כשהוא רכוב על סוס, ז'ול ודרין, שזכה בתחרות כולה. קהיר הייתה בעצם אותם ימים לצומת תעופתי מרכזי, שאליו וממנו יצאו טיסות ארוכות לאורך חופי הים-התיכון ולתוככי אפריקה בנתיבו של הנילוס. מרק בונייה, שהטיס את מטוס הניופורט, היה הטייס השני שנחת אי-פעם בארץ-ישראל והראשון שנחת אי-פעם בירושלים. ג'וזף ברנייה, שביצע יחד אתו את הטיסה החלוצית, היה הצלם האווירי הראשון שצילם את ארץ- ישראל מהאוויר. התצלומים, שאינם באיכות טובה במיוחד, אותרו רק לאחר שנים רבות באחד הארכיונים בצרפת. שניהם ויחד עימם כלי הטייס שבו הגיעו, העניקו לתושבי ארץ-ישראל בפרט ולתושבי האגן המזרחי  של הים התיכון בכלל, את חווית הצפייה וההשתתפות הסבילה והפעילה במפגן האווירי השני 
שהתקיים כאן אי-פעם! לצרפת חזר בונייה בדרך הים ולפריס הגיע בטיסה מיוחדת וזכה לקבלת פנים מלכותית שכללה מטס הצדעה מיוחד. יצרנית המטוס, "ניופורט" האמריקנית, יצאה מגדרה והעניקה את חסותה לכל האירוע החגיגי. מרק בונייה נהרג בשנת 1916בעת שירותו כטייס קרב בחיל התעופה הצרפתי במלחמת העולם הראשונה. הוא היה בן 29 בנפילתו. 

מאמר זה נכתב ע"י אבי משה-סגל.