הקרון האווירי

 לפני שנים רבות כתב שמעון דוד יפה את שיר הילדים האהוב: "בין הרים ובין סלעים" (הולחן על-ידי ברטה קלינג) שממנו מכיר כל ילד את את השורה "בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת ...". הכותב  לא יכול היה להעלות בדמיונו הפרוע, שיום אחד יהיה מי שיצליח להגשים את "נבואתו" ! מי היה הראשון בעולם שעשה "הכלאה" מוצלחת בין מטוס לבין רכבת? היה זה מהנדס הבניין ברוך קטינקא (1887 - 1965) כאן, "אצלנו" בארץ! קטינקא נולד בביאליסטוק וזכה לשלב בילדותו ובנעוריו חינוך דתי (ואף ללמוד בישיבת וולוז'ין, שבה למד ביאליק) ולימודים גבוהים בפוליטכניון שבעיר מיטווידה, שבסיומם הוסמך כמהנדס. את אהדתו לציונות הביא קטינקא לכלל מימוש, כאשר עלה לארץ בתקופת העלייה השנייה בשנת 1908. במלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא התורכי העות'מאני ושירת כמהנדס במערך הרכבות הצבאי. קטינקא הצטיין בתפקידיו וזכה ממפקדיו לתעודות הערכה ולעיטורי הוקרה על הצעות הייעול שלו ועל המצאותיו. הצטיינותו היתרה אף הצילה אותו לקראת סופה של המלחמה מעמוד התלייה: כאשר הואשם על-ידי שלטונות הצבא התורכי בבגידה והוצא נגדו פסק דין מוות, הציג קטינקא בעל התושייה את התעודות והעיטורים שהוענקו לו בפני השופט בדמשק, זוכה מכל אשמה ושוחרר לאלתר. קטינקא היה איש עבודה ובעל מקצוע מסור, שהניח בעבודתו תשתית לרשת הרכבות במזרח-התיכון ובחצי האי ערב למשך דורות, אך הוא מוכר לרבים דווקא בשל סיבה אחרת. המהנדס היהודי הגה פתרון מקורי ויצירתי לבעיה שהציגו בפניו טייסי חיל האוויר הגרמני, שטייסותיו חנו בארץ-ישראל ולחמו לצד התורכים נגד הבריטים ובעלי בריתם: לקראת סיומה של המלחמה בחזית ארץ-ישראל במהלך שנת 1918 טייסת מס' 1004 הייתה מוצבת בקרבת הכפר פולה (עפולה), שליד "חצר הקואופרציה" במרחביה.  הטייסים הגרמניים חיפשו דרך כלשהי להגיע משם למושבה הגרמנית הטמפלרית שבחיפה, שבה נהגו לבלות ברגעי ההפוגה המעטים שהיו להם בין הקרבות.  

הדבר התגלה להם כמסובך למדי, כיוון, שהדרך מעפולה לחיפה נאסרה לתנועת רכבות מחשש להפגזות בריטיות (הצבא הבריטי בראשות גנרל אדמונד אלנבי הלך והתקרב צפונה בדרכו לדמשק ולהכרעתם הסופית של התורכים והגרמנים בחזית המזרח-התיכון). הסוגיה התגלגלה לשולחנו של קטינקא, ששימש אז כמפקח הטכני הראשי של הרכבת החיג'אזית בארץ-ישראל (מתחנת צמח ועד לעומק סיני). במוחו הקודח של קטינקא הבריק מיד הרעיון להשתמש באיזשהו שילוב מקומי בין שרידי מטוס קרב שהתרסק - כאלה הרי לא חסרו אז - לבין קרון רכבת שטוח, מהסוג הנפוץ, ששימש בעיקר להובלת משאות עבור הכוחות בחזית. כדרכו, ידע לשלב היטב בין מרכיבים שונים, שנמצאו תחת ידו ולחבר ביניהם באופן שלא היה נעשה לפניו.

בספר זיכרונותיו המרתק "מאז ועד הנה", שיצא לאור בשנותיו האחרונות, מתאר קטינקא את הפתרון שהמציא עבור הטייסים הגרמנים, שנפשם יצאה אל בילוי טוב ומדחיק בחיקן של בנות המושבה הגרמנית, הרחק מאימי המלחמה שעטפה אותם מכל עבר:
" ... יום אחד קיבלתי פקודה, מן מהמפקדה העליונה, להכין תוך זמן קצר קרונועים קטנים לשימוש חיל האוויר הגרמני שבמרחביה ובבית לחם שליד חיפה ... פניתי לחיל האוויר במרחביה ובקשתי עזרתם כדי להשיג את המנוע הדרוש. למחרת קיבלתי ידיעה טלפונית ממפקד הטייסת שיש לו מנוע של מטוס. עניתי לו שאני רוצה לנסות את המנוע והוא ביקש שאשלח לו קרון רכבת שטוח כדי להעמיסו עליו ויעבירנו אלי, לעפולה. עשיתי כדבריו ולמחרת בבוקר הודיע לי ראש התחנה, כי נתקבל בשבילי  מטוס והוא עומד על הפסים. נגשתי למקום וראיתי מטוס שכנפיו קטועות, זנבו וההגה שלו נעדרים, אבל גופו וכן גם המדחף, שלמים ובריאים. המטוס היה קשור בחבלים אל משטח הקרון כשהמדחף בולט החוצה. נדהמתי לגודל המנוע. עצמתו הייתה כ-160 כ"ס, בשעה שבשביל קרונוע היה מספיק החלק העשירי ואף העשרים מזה. החלטתי לנסות ולהשתמש במנוע עם המדחף כמו שהוא. קשרתי היטב את גוף המטוס אל הקרון והזמנתי את אחד הטייסים להפעיל את המנוע. כעבור זמן קצר בא טייס, התיישב במושב המטוס והציע לי לשבת על ידו' במקום המפציץ. לבשנו כובעי טייס מיוחדים והטייס הפעיל את המנוע. המדחף התחיל להתנועע במהירות, פתחתי את בלם היד של הקרון ולפתע התחיל הקרון לזוז קדימה כשהוא מקים רעש נורא ומהירותו הולכת וגוברת.    באמצע הדרך מעפולה לחיפה, כשנוכחתי שהמהירות עוברת את גבול    המותר, אותתי לטייס לעמוד. רצינו לחזור לעפולה, אבל כיצד חוזרים? המדחף איננו יכול להסתובב לאחור.  הגענו לחיפה, שם היה מעגל סיבובי שתפקידו להפוך את כיוון הקטר העולה עליו. עלינו על המעגל, סובבנו את הקרון והמדחף הופנה קדימה, בכיוון לעפולה. טסנו חזרה לעפולה כשידי על הבלם כדי להאיט ככל האפשר את מהירותו של הקרון. הגענו לעפולה ללא תקלות. הודיתי לטייס והחלטתי לעשות לטייסים קרונועים אוויריים לשימושם."
כמה חידושים מוחלטים מתגלים לפנינו בתיאורו המופלא של ברוך קטינקא    את המצאת "אווירון המסילות" שלו וביניהם: - הרכבה ו"הכלאה" ראשונה מסוגה בעולם בין כלי טייס לבין רכבת. - ראשיתם של ניסויי הטיסה בארץ-ישראל. -  ראשיתו של הייצור התעופתי בארץ-ישראל. - מעורבות ראשונה של יהודי מארץ-ישראל בפעילות אווירית צבאית בארץ. - חיבור ראשון מסוגו בין תעופה צבאית לבין רווחה ובילוי. בתום מלחמת העולם הראשונה ותבוסת התורכים והגרמנים, נס ברוך קטינקא על נפשו מפני הכובשים הבריטים ובסופו של דבר נפל בשבי. לימים, הכירו השלטונות הבריטיים בכישרונותיו הברוכים, מחלו לו והרבו להעסיק אותו בשירותם. בשנות השלושים סללה חברת "אלבינה - דוניה - קטינקא", שהוא נמנה על מייסדיה ובעליה, את שדה התעופה האזרחי הראשי של ממשלת המנדט בלידה (לוד, לימים נתב"ג) ובתקופת מלחמת העולם השנייה, הייתה החברה מהמובילות בבניית בסיסי צבא ושדות תעופה צבאיים (למשל, שדה התעופה בלג'ון, היא מגידו, הפעיל עד היום כשדה אזרחי). המצאת "אווירון המסילות" על-ידו, זיכתה אותו בתחילה בקריאות בוז ובלעג מצד עמיתיו התורכים, שכינו את המצאתו "קטינקא פאולה", שפירושו "עצלות קטינקא" ... כיום, אנו מתרפקים בחיוך על "ההכלאה" היצירתית והמבריקה שעשה המהנדס היהודי ברוך הכישרונות ועתיר התושייה בזמן מלחמה, לרווחת הלוחמים. יימצאו גם מי שיבקשו לשחזר את ה"קרונוע האווירי" שלו ולהשיבו אל מסילת הברזל, שעליה שועטת כיום לידיה "רכבת ישראל" שלנו, שמורשתו הקסומה והמשעשעת של ברוך קטינקא משמשת כנר לגלגלי קרונותיה וקטריה. כיום, עוסקת "רכבת ישראל" בפרויקט דגל מורכב של הצבת מסילת ברזל מחיפה ועד לבית-שאן בתוואי המשחזר במידה רבה את זה של "רכבת העמק" ההיסטורית. לא מן הנמנע, אפוא, שבטקס חנוכתה החגיגי של "ציפור חול" כה גדולה וחשובה בתולדות הארץ הזו, תשתתף גם "ציפור חול" קטנה שלא נמצאו לה ממשיכים בארץ, או בעולם (לבד מכל מני ניסיונות איזוטריים ...). את "אווירון המסילות" של המהנדס ברוך קטינקא, מנציחה תמונה קבוצתית שלו עם טייסי טייסת 1004, שזכו בזכות המצאתו להגיע במהירות שיא אל יעדם הנחשק בחיפה, כשהם רציניים ודרוכים ולשוב משם באותה מהירות אדירה, כשהם מאושרים וסמוקי לחיים ... תמונה זו, שקלטה רגע נדיר של קורת רוח ושל הנאה בעיצומה של מלחמה איומה ונוראה, מסמלת עבורנו בגלריה לתעופה, את החיבור המיוחד, שאנו כה מאמינים בו ושאותו חרטנו על דגלנו, בין התעופה לבין הנאות והנעות החיים, בין התעופה לבין אהבת אדם, בין התעופה לבין הדברים הטובים והיפים שבעולמנו. 

 

מאמר זה נכתב ע"י אבי משה-סגל.