מנחם בר - ביוגרפיה

 מנחם בר (ברנשטיין) ז"ל נולד בקבוצת כנרת ב-110.7.1924. בילדותו המוקדמת נמנו הוריו על מייסדי המושב כפר-יהושע שבעמק יזרעאל המערבי, ומנחם היה מילדי הכפר הראשונים. כנער צעיר חזה במטוסי חיל-האוויר המלכותי הבריטי שחגו בשמי העמק במהלך שנות "המרד הערבי" (19106-19109) ובשנת 1941 היה עד לעבודות סלילתו של שדה התעופה הצבאי ברמת-דוד, הסמוך לשדות שבהם עבד. כבר אז מנחם הוקסם ו"נדבק" בחיידק התעופה. בשנת 1940, כשהיה בן 15, הצטרף ל"קלוב הארצישראלי לתעופה". במסגרת הקלוב השתתף במחנה הדאייה הקיצי ב"כפר ילדים" שבשיפולי גבעת-המורה, ושם רכש מיומנות ראשונית בגלישה בדאון וורונה מתוצרת פולנית. "דרגה A" בדאייה נרכשה לה והבאות אחריה, "דרגה B" ו"דרגה C" נרכשו בוורונה ובדאונים פולנים מתקדמים יותר בחופשות הקיץ הבאות. 

 שיגור דאון ממורדות גבעת המורה במסגרת פעילות "כפר ילדים"

מנחם לא ראה בדאייה איזשהו שלב ביניים הכרחי, שיש כורח להתמודד אתו כנקודת ציון בדרך לטיסה ממונעת, אלא אימץ אותה כדרך חיים וכסימן היכר שליווה אותו לכל אורך הדרך. גם כשכבר היה טייס קרב מנוסה ומפקד בכיר בחיל-האוויר, המשיך לייצג את מדינת-ישראל בתחרויות דאייה בינלאומיות ודאג לטפח דואים מקרב אנשיו בבסיסי חיל-האוויר הגדולים, עליהם פיקד. ברמת-דוד ותל-נוף הקים מנחם שלוחות פעילות של "קלוב התעופה לישראל". בבסיסים אלה יכול היה כל חייל לצאת לדאות עם מפקד הבסיס ולקבל את הכשרתו מהוותיק והמנוסה שבין הדואים בישראל.

 

את הכשרתו כטייס במטוסים חד-מנועיים קלים עבר מנחם בר בחברת "אווירון", שכמו "הקלוב הארצישראלי לתעופה", הייתה בבחינת כיסוי ומסווה אזרחי לפעילות אווירית ביטחונית של הישוב היהודי בארץ בדרכו הנחושה להקמת מדינה עברית. מנחם נמנה על מייסדי "מחלקת הטייס" של הפלמ"ח, שהיוותה מעין "טייסת" סדירה ראשונה של "חיל-האוויר שבדרך". "מחלקת הטייס" עשתה שימוש נרחב במטוסי חברת "אווירון" ובמטוסי "הקלוב הארצישראלי לתעופה" במגוון רחב של משימות מבצעיות: איתור והכשרת מסלולי המראה ונחיתה מאולתרים בקרבת ישובים מרוחקים ומנותקים, ליווי מהאוויר של מסעות הפלמ"ח המפורסמים והצנחת אספקה לחבריהם שנמצאו על הקרקע. טייסי הפלמ"ח ביצעו גם טיסות סיור וצילום מהאוויר למטרות איסוף מודיעין על הכפרים הערביים בכל רחבי הארץ בשירות ארגון "ההגנה", שנערך לקראת מלחמת העצמאות. בתחילת המלחמה, נמנה מנחם עם טייסיה הראשונים של "טייסת הגליל", או כפי שכונתה גם - "נספחת הגליל", ובה טס על מטוסי אוסטר ("פרימוס") חד-מנועיים קלים מתוצרת בריטית. מטוסים אלה נרכשו מהבריטים במהלך פינוי הארץ על-ידם והורכבו ביקב בשרונה (הקריה) בינואר - מרס 1948. מנחם וחבריו עשו גדולות ונצורות למען יישובי הגליל הנצורים תוך שיתוף פעולה הדוק עם חטיבת "גולני" שפעלה להגנת מרחב זה וקבעו את בסיסם ומפקדתם במושבה יבניאל.

 קורס הטיס הראשון של הפלמ"ח, מנחם בר עומד - שני מימין

הכשרתו המסודרת של מנחם בר כטייס נמשכה בקורס טייס בהולומוץ שבצ'כוסלובקיה, אליה נשלח כחניך בקורס טייס ישראלי שהתנהל בסודי סודות על אדמתה. את הכשרתו כטייס קרב השלים במסגרת קורס טיס מספר "מינוס 1" שהסתיים במסדר כנפיים חגיגי בבסיס תל-נוף (עקרון) במאי 1949. מרבית הבוגרים של קורס זה נמנו על יוצאי "מחלקת הטייס" של הפלמ"ח. מאיכר שעסק בדאייה להנאתו ונתבקש על-ידי מדריכיו להביא יחד אתו פרדה למחנה הדאייה ב"כפר ילדים" (הפרדות שימשו לגרירת הדאונים מעלה ממורדות גבעת-המורה בחזרה אל נקודת הזינוק) נעשה מנחם לטייס קרב, אחד ממתי מעט שהיו לנו בתחילת דרכו של חיל-האוויר הישראלי בתחילת שנות החמישים. עד מהרה סומנה דרכו של מנחם לפיקוד: כבר בקיץ 1950 זכה להקים את "טייסת הקרב השנייה", או בשמה הנוסף: "טייסת העקרב", שבשורותיה הוכשרו בבסיס רמת-דוד כלל טייסי הקרב החדשים של חיל-האוויר בקורס אימון מבצעי על מטוסי ספיטפייר. דומה ששיא מיוחד בדרכו של מנחם בר אל השחקים, צוין כאשר קיבל בקיץ 19510 את הפיקוד על "טייסת הסילון הראשונה", שהוקמה בבסיס רמת-דוד הצמוד לביתו ולמשקו. בטקס חגיגי, שהתקיים בבסיס רמת-דוד ב-17 ביוני 19510, השיק ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון את "סופה" ו"סער": שני מטוסי מטאור מדגם האימון הדו-מושבי T-7, שהיו צמד מטוסי הסילון הראשונים של חיל-האוויר. היה זה לפני 59 שנים, כאשר רס"ן ולימים אל"מ מנחם בר, בן לחלוצי ההתיישבות בעמק, חקלאי, חלוץ תעופה ומראשוני הטייסים בחיל-האוויר, זכה לקבל לידיו חבורה מצומצמת של טייסי קרב צעירים, שדרכם סומנה לגדולות ולהכשירם להיות לטייסי הסילון הראשונים של חיל-האוויר. היה זה רגע שיא בדרכו הנחושה של אדם צעיר, בן פחות משלושים, שחלום חייו התגשם לנגד עיניו. זו היתה הגשמה מהלכת של הסיסמא בת התקופה: "מטיסן ודאון - לסילון!".

מנחם בר זכה בחייו להגשים עוד הרבה חלומות. בלכתו מאתנו, בשנת 2007, הותיר אחריו כמה מטוסים להרכבה עצמית שעל בנייתם עמל במשך שנים,ֿ ואת חלקם אף זכה להטיס. ביניהם אפשר למנות כמה דאונים שבהם טיפל באהבה ואף המשיך להטיסם משדה התעופה במגידו, עד לשנותיו האחרונות. דאון השרדר שלו, שנותר מיותם מבעליו, שבו חבר ללהקות הציפורים שבחברתן הרגיש כה נינוח ובטוח, נמצא כיום באוסף הגלריה לתעופה בפרדייב ובה נמצא לו משכן של כבוד. אנו, אנשי הגלריה לתעופה, מוקירים את זכרו ומשתדלים ללכת בדרכו של האיש שלעולם לא הפסיק לזנק!

מאמר זה נכתב ע"י אבי משה-סגל.