הצפלין משלים את הקפת העולם ב 29.8.1929

הגלריה לתעופה גאה לציין את הטיסה, וליתר דיוק "ההפלגה" הראשונה מסביב לעולם בספינת אוויר - צפלין. כשאנחנו מדמיינים צפלין, מצטיירת בראשינו תמונה של בלון צבעוני וחינני המשמש, בדרך כלל לפרסום או לצילום אווירי של אירועים מיוחדים. ברוב המקרים, אותם צפלינים המוכרים לנו כיום, מרותקים לקרקע בעזרת כבל. אין בהם טייס והם לא ממש יכולים לטוס לאנשהו.אבל לפני כמאה שנים, כשהמטוסים רק התחילו את דרכם - הצפלינים, ספינות האוויר, היו אדוני השמיים. חברת "Delag" הגרמנית, למשל, היתה חברת התעופה המסחרית הראשונה שהפעילה טיסות סדירות בעזרת ספינות אוויר, לפני מלחמת העולם הראשונה. בהמשך גוייסו הצפלינים לתפקידים מבצעיים ושימשו לתצפית ואפילו להפצצה. במהלך מלחמת העולם הראשונה ובשנים שלאחריה הצפלינים עשו דרך ארוכה ולא סתם קיבלו שנות העשרים והשלושים של המאה שעברה את התואר "תור הזהב של הצפלין".
למה צפלין?הרוזן הגרמני פרדיננד פון צפלין לא היה הראשון שחלם על כלי טיס בעל גוף קשיח וקל מן האוויר. הקרדיט הזה ניתן דווקא לדוד שוורץ, יהודי קרואטי, שבנה אב טיפוס עבור הצבא הגרמני עוד בשנת 1896 (בשנה זו, דרך אגב, השיקו האחים רייט את דגם האופניים הראשון שלהם...).אם הייתם שואלים את הרוזן פון צפלין אם הוא מכיר את אותו דוד שוורץ, הוא היה מסמיק מכעס, טוען שהוא, פון צפלין, חשב על זה הרבה לפני שוורץ ומניף את ידו בביטול או זלזול... אבל הפטנט היה רשום על שמו של שוורץ, ובמיוחד הרעיון של גוף קשיח, קל מן האוויר, המצופה אלומיניום. מסכן שוורץ, 15 שנים הוא התרוצץ בנסיון לשווק את הרעיון שלו ואז, כשסוף סוף קיסר גרמניה נתן את האישור המיוחל להקמת קו ייצור צבאי של ספינות אוויר, לבו בגד בו...שנתיים לאחר שאב הטיפוס של שוורץ המריא, פון צפלין רכש את הפטנט והמשיך בפיתוח ספינות האוויר אשר נשאו את שמו, "צפלין", וזאת למרות החוזה שערך עם אלמנתו של שוורץ שבו הובטח שעל הספינות יתנוסס שמו של ממציאן - שוורץ. בנוסף להפרת החוזה הזאת, צפלין גם לא טרח לשלם את מלוא הסכום שסוכם.עכשיו, אחרי שסיימנו עם הרכילות, אפשר לחזור ולדבר על ספינות אוויר.

בשנת 1926 תשע שנים לאחר שפון צפלין נפטר בשיבה טובה החלו להרכיב, במפעל שייסד, את ספינת האוויר "גראף צפלין" LZ 127 . השם "גראף" מקביל לתואר רוזן בגרמניה וראשי בתיבות LZ הם קיצור של Luftschiff Zeppelin - ספינת אוויר צפלין.אורכה של הגראף צפלין 2106.6 מטרים, נפחה 105,000 מטרים מעוקבים שחולקו באופן הבא: 75,000 מטרים מעוקבים של מימן אוחסנו בתוך 17 מכלי "הרמה", ועוד 105,000 מטרים מעוקבים של גז סנטטי (בדומה לפרופאן המשמש אותנו לבישול) שאוחסנו ב-12 מיכלים והזינו חמישה מנועי מייבאך בעלי 12 צילינדרים ו-550 כוחות סוס כל אחד!בנוסף לגז, אפשר היה להפעיל את המנועים גם באמצעות בנזין - ספינת אוויר היברידית ממש. כשמנועי הגראף צרכו גז בלבד, יכלה הספינה לטוס במשך 100 שעות, צריכת בנזין הייתה חסכונית פחות - 67 שעות, ואילו צריכה משולבת הפעילה את המנועים למשך 119 שעות במהירות מירבית של כמעט 1100 קילומטרים בשעה.לגרף צפלין היה כושר נשיאה בלתי נתפס של 87 טון והיא הופעלה על ידי 106 אנשי צוות שנמצאו אי שם בתחתית הספינה - בגונדולה, שבה נמצא גשר הפיקוד, חדרי הקשר וגם נוסעי הספינה ומטענה.

ביולי 1928, לכבוד יום הולדתו ה-90 של הגראף פרדיננד פון צפלין המנוח, המריאה הגראף צפלין לראשונה - היא היתה ספינת האוויר הגדולה ביותר שנבנתה עד כה.באוקטובר 1928 ביצעה הגראף את הטיסה הטרנס-אטלנטית הראשונה שלה - מפרידריכסהאפן שבגרמניה ועד בסיס חיל האוויר לייקהרסט שבניו ג'רזי בארצות הברית - מרחק של כ-10,000 ק"מ בזמן של 111 שעות.בטיסה זו, דרך אגב, נפגע אחד מסנפירי הזנב של הספינה - יריעה גדולה מהבד המצפה אותו נתלשה בעקבות משבי רוח חזקים, מייל וחצי מברמודה... קברניט הספינה דומם את חמשת המנועים רבי העצמה והזניק את ה"ריגרים" כדי שיטפסו אל הזנב ויתפרו את היריעה הקרועה. הם הצליחו לבצע את המשימה במזג אוויר סוער ובידיעה ברורה שלספינת האוויר אין אמצעי חילוץ במקרה שאיש צוות חסר מזל יפול למי האוקיינוס הגועשים.בסוף חודש מרץ 1929 ביצעה הגראף טיסה לאזור הים התיכון. בטיסה נכחו פוליטיקאים, אנשי עסקים, "סלבריטאים" ועיתונאים אשר נבחרו על ידי הוגו אקנר - יושב ראש מפעלי צפלין וממשיך דרכו של הרוזן במפעל ספינות האוויר, כדי לעזור לפרוייקט הצפלינים שעדיין היה מצוי בקשיים כלכליים (כדי לבנות את הגראף צפלין, למשל, נזקק המפעל לכשני מיליון מארקים"). עשרות מלחים ואנשי צוות עמדו לרשותם של האורחים ואין ספק שהיה זה שיט תענוגות - באוויר. נשפים, מזון משובח ויין חופשי...נתיב הטיסה עבר מעל הרביירה הצרפתית, חופי איטליה, יוון ואז הגיעה ההודעה המשמחת מכל: "הצפלין בדרך לישראל". מאיר דיזינגוף ביקש מהוגו אקנר שינחית את הספינה בתל אביב ויאפשר לצוות ולנוסעים להשתתף בחגיגות פורים אשר חלו באותו יום. הוא אפילו גייס 600 צעירים נלהבים שיסייעו בעגינת הגראף לאחר הנחיתה... אך למרבה הצער הבקשה נדחתה.בשל תנאי מזג אוויר סטתה מעט הגראף ממסלולה ובמקום תל אביב, היא הופיעה קודם בשמי חיפה - לשמחתם העצומה של התושבים. זמן קצר לאחר מכן היא ריחפה בממלכתיות מעל חופי תל אביב, האטה מעט מעל יפו ולאחר מכן חזרה אל מרכז העיר והחלה להנמיך, ולהנמיך, עד שרעש המנועים הרעיד את כל העיר. אז נזרק מסיפון הספינה שק דואר ובו 810 גלויות. דברי דואר נוספים הוצנחו גם מעל שדה התעופה הגרמני הישן שברמלה ולאחר מכן המשיכה הגראף צפלין מזרחה, והופיעה בשעה 19:00 מעל שמי ירושלים. גם כאן ההתלהבות היתה עצומה, עם תאורה וזיקוקים... מזל שלא בקרבת הצפלין המלא מימן דליק. לאחר ההופעה בשמי ירושלים הנמיך הצפלין לים המלח שהואר עבורו ומעליו הוא ריחף בגובה של כמה עשרות מטרים - במקום הכי נמוך בעולם.
מסביב לעולם ב-21 יום.הטיסה המפורסמת ביותר של הגראף צפלין היתה, מן הסתם, טיסתה מסביב לעולם. המסע ההרפתקני התקיים בחסות אימפרית התקשורת של המו"ל ויליאם רנדולף הרסט שהשקיע בפרוייקט 200,000 דולרים בתמורה לבלעדיות על פירסום ותיעוד המסע.מבין תשעת המשתתפים היו הכתבת גרייס דרומונד היי, שזכתה בתהילה על כך שהיתה לאישה הראשונה שהקיפה את העולם בכלי טיס, חוקר קטבים אוסטרלי, מולטי מיליונר אמריקני, מפקד חייל הים האמריקני, עיתונאים, צלם ורופאו האישי של אלפונסו ה-110 מלך ספרד. הוגו אקנר היה קברניט הטיסה.

הגראף צפלין המריאה מלייקהרסט ניו ג'רזי ב-8 לחודש אוגוסט 1929 לגרמניה כדי לתדלק לפני שתמשיך למזרח אירופה, רוסיה, מרחבי סיביר העצומים ועד לטוקיו שביפן. את ה"צלע" הזו, שאורכה כמעט 12,000 קילומטרים, ביצעה הגרף ב101 שעות ו-49 דקות.גם במקרה הזה, כמו מקרה תל אביב, ביקש הממשל הסובייטי שהגראף תחלוף מעל שמי מוסקבה... ולמרות שדיזינגוף זה לא סטלין ומוסקבה אינה תל אביב, גם כאן אקנר מרשה לעצמו לסרב: כי עליו לנצל את זרמי האוויר שיסיעו את ספינת האוויר כמה שיותר לטוקיו, וללא עיכובים. מיותר לומר שהרוסים התאכזבו, ואולי נכון יותר לומר שהם התעצבנו, מאוד! שנה לאחר מכן, הוגו אקנר יפצה אותם כשייטוס מגרמניה למוסקבה, יביא מזכרות וינחית את הגראף המרשימה אל מול קהל של 100,000 צופים.בצלע זו שבמסע, חצתה הגראף את רכסי סיביר המזרחית (סטנובוי) כשאקנר מתמרן אותה באומץ רב, בגובה של 6,000 רגל (2,000 מטר) בתוך קניון צר עם שולי בטחון של כ-50 מטרים בלבד.לאחר חמישה ימים בטוקיו, חצתה הגראף את האוקיינוס השקט וכך שברה שיא נוסף - חציית האוקיינוס השקט ללא עצירות, מרחק של 10,000 קילומטרים בזמן של 79 שעות ו-54 דקות. ספינת האוויר טסה לכיוון קליפורניה, כשהיא חולפת מעל סן פרנסיסקו בדרכה ללוס אנג'לס.כעת החלה הגראף את הצלע האחרונה במסעה כשהיא גומעת מרחק של כמעט 5,000 קילומטרים ב-51 שעות וחולפת מעל שלוש עשרה מדינות, בהן ערים גדולות כמו אל פאסו, קנזס, שיקגו, קליבלנד ודיטרוייט.הקפת העולם של הגראף צפלין הושלמה. ב-29 לחודש אוגוסט 1929 נחתה ספינת האוויר בלייקהרסט לאחר שהשלימה את מסעה ב-21 ימים חמש שעות ו-101 דקות ועברה מרחק עצום של 1010,2104 אלף קילומטרים.