עמנואל צור - ביוגרפיה

ברחוב המעיין 10 בגבעתיים, יושבת ד"ר מרים צור בת ה-100, כשהיא מוקפת באלבומי תמונות ובתיקי מסמכים האוצרים בחובם חיים שלמים, גדושי עשייה. מרים נותרה האדם האחרון שיכול להעיד על דרכו המרתקת, רצופת האתגרים של בעלה המנוח, עמנואל צור (צוקרברג) ז"ל, על מקומו ותפקידו הייחודי - מדריך טיסה יהודי ראשון שפעל בישוב היהודי בארץ- ישראל ועסק בהכשרת חניכים בקורס טייס בארץ. הוא פעל במסגרת חברת "אווירון" וכטייס ראשי של חברת "אווירון", שהייתה למעשה בבחינת זרוע אווירית באוריינטציה צבאית, בשליטה של ארגון "ההגנה" והוסוותה כחברת תעופה אזרחית תמימה.

עמנואל היה שליח רכש חשאי של מערכת הביטחון לבריטניה בעיצומה של מלחמת העצמאות. שליחותו הוקדשה בעיקר לאיתור ולהברחת מטוסים שנדרשו להקמתו ולהתארגנותו של חיל-האוויר הישראלי, בטיסה מאירופה אל ארץ ישראל.

בשנת 1949 בתום מלחמת העצמאות זכה עמנואל צור, בן ה-108, להתמנות למנהלו הראשון של שדה התעופה בלוד - נמל התעופה הבינלאומי היחיד של מדינת ישראל וכיום ניתן למצוא אזכורים להישגיו ופעולותיו כסוכן רכש עלום של המדינה בהתהוותה ביומניו של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן-גוריון.

עמנואל צוקרברג נולד בשנת 1911 למשפחה יהודית אמידה, בעיירה סטניסלבה שבגליציה, אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית. למשפחתו היו בארות נפט ובתי זיקוק.
באחד מימי שנת 1925 בהיותו ילד בן 14, נחת במקרה בקרבת העיירה מטוס צבאי פולני. טייסיו, זיהו את התלהבותו של הילד המקומי שהתקרב אליהם והזמינו אותו לטיסת היכרות במטוסם הדו-כנפי. בעקבות חוויית הטיסה המעוררת, נדבק עמנואל ב"חיידק" התעופה וכבר אז גמלה בליבו ההחלטה ללמוד הנדסה אווירונאוטית ולהקדיש את עתידו לעיסוק בתעופה, שבאותה תקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, זכתה להתפתחות מרשימה ומואצת בארה"ב ובאירופה. היו אלה ימי "תור הזהב" של התעופה בעולם.

בהיותו בן 18, התקבל ללימודים בבית ספר פריסאי גבוה להנדסה אווירונאוטית. במקביל ללימודים התיאורטיים בכיתה, התנסו הסטודנטים גם בעבודה מעשית על מטוסים, שאותם למד להכיר מנקודת מבטו של המכונאי, איש התחזוקה האווירית.
במהלך לימודיו זכה עמנואל להתוודע לגדולי מתכנני המטוסים הצרפתים ולהכיר מקרוב את פועלם ומורשתם. באפריל 191010, השלים את חוק לימודיו והוסמך כמהנדס אווירונאוטי. בהישג אקדמי חלוצי זה, בתקופה שבה הונחו היסודות הראשונים למקצוע, הלך עמנואל בדרכם של כמה צעירים יהודים ממזרח וממרכז אירופה, שקדמו לו. מהבולטים שבקבוצה זו היו מרסל דאסו - במקור משה בלוך (לימים אבי מטוסי הסילון הצרפתיים ובתוכם המיראז')  ומיכאיל גורביץ' (לימים נמנה על צמד מתכנני מטוסי המיג).
בעיצומם של הלימודים, בין השנים 19101 - 191010, נרשם עמנואל לשיעורי טייס שהתקיימו בשדה תעופה קטן בקרבת פריס. עד מהרה רכש מיומנות גבוהה בטיסה והתקדם להטסה של מטוסים מסחריים דו-מנועיים בחברת התעופה הצרפתית "לטקואר" (שתהפך לימים ל"אייר פראנס").

לאהבתו ולמשיכתו לעולם הטיסה נלוותה משחר ילדותו קרבתו וזיקתו לציונות, אותה הגשים בעלייתו לארץ-ישראל בשנת 19104 בהיותו כבן 210. בשנת 191010, זמן קצר טרם עלייתו לארץ, הפכה חברת "לטקואר" הקטנה ל- "אייר פראנס" הגדולה, הלאומית, החולשת על נתח נכבד של קווי הנוסעים והמטען בעולם כולו. עמנואל, טייס מסחרי מוסמך ומהנדס אווירונאוטי מדופלם שחזה בתהליכי ההתפתחות המואצים, הבין את משמעותם ויכול היה להשתלב באופן טבעי בשורות החברה המתחדשת והמתעצמת. הוא וויתר ביודעין על עתידו המובטח ועל הנגזרות הכלכליות הנכבדות שנבעו מכך ובחר בחדווה ובציפייה גדולה ברעיון הציוני. בפעולה אמיצה זאת, השאיר עמנואל את עולם התעופה הצרפתי, שבו צמח ושהיה אז בשיא תפארתו בעולם, הרחק מאחוריו ועלה לארץ.
כאן, עבד בתחילת דרכו כמכונאי רכב ב"גראז'" בתל-אביב, שבו ביטא היטב את כישוריו הטכניים המעולים, אך המשיך כל העת לטפח בינו לבין עצמו ובינו לבין הסובבים אותו את חלומו הגדול על תעופה עברית בארץ-ישראל.

עמנואל צוקרברג (צור), נמנה על מקימי חברת "אווירון" בהנהלתם של דב הוז ויצחק בן-יעקב והיה למדריך הטיסה הראשי שלה. את חניכיו הראשונים הכשיר בטיסה ושלח לטיסות הסולו הראשונות שלהם ממנחת קטן ונידח בשדות הלוהטים של עמק-הירדן, בין אפיקים לאשדות-יעקב.
קורס הטייס הראשון של "אווירון", שהתבצע על מטוסי R.W.D -8  מתוצרת פולנית, נשלם בטקס סיום ומסדר כנפיים חגיגי ב-20 ביולי 19109. הבוחן, שחתם על הסמכתם של בוגריו יחידי הסגולה, חלוצי הטייס העבריים, היה לא אחר מאשר עמנואל צוקרברג (אז בן 28!) שניצב עתה בראש מערכת קבלת ההחלטות המקצועית בתחום הטייס בקרב הישוב היהודי בארץ-ישראל.
עוד בטרם קורס הטייס הראשון של חברת "אווירון", עמנואל שימש כמדריך לחניכי קורס טייס שהתנהל בחברת תעופה פרטית קטנה, בבעלותו של משה-חיים כ"ץ. בקורס טייס זה השתמשו במטוסי טיילורקראפט מתוצרת אמריקנית והוא נועד למעשה להכשיר טייסים עבור הזרוע האווירית המחתרתית של האצ"ל. קורס טייס פרטי זה, התחרה בקורס של חברת "אווירון", שנועד להכשיר טייסים עבור זרועה האווירית של "ההגנה" ובסופו של דבר נטל את ההובלה והגיע ראשון לקו הגמר.
חניכי האצ"ל קיבלו את רישיונות הטייס הראשונים שהוענקו על-ידי ממשלת המנדט הבריטי בארץ-ישראל בטקס ממלכתי רב רושם, שהתקיים בשדה התעופה המנדטורי החדש בלוד ב-21 באפריל 19109. באופן מפתיע, גם על הסמכתם של טייסי האצ"ל (בוגרי הקורס המתחרה) חתם הבוחן הראשי בארץ, עמנואל צוקרברג (צור)! למעשה, כל עשרות חניכי הטייס הראשונים בארץ-ישראל בשנות ה-100' וה-40' קיבלו לפחות חלק מהכשרתם או שנבחנו על-ידו באופן אישי.

החל משנת 19410, עמנואל צור הדריך את לוחמי "מחלקת הטייס" של הפלמ"ח, במטוסי האימון של חברת "אווירון" הקטנה, מבסיסה שבשדה התעופה ברמלה. רבים מחניכיו בחברת "אווירון" וב"מחלקת הטייס" של הפלמ"ח בפרט, איישו לימים את תאי הטייס במטוסיו הראשונים ובמבצעיו הראשונים של חיל-האוויר הישראלי. צור דאג למסור לחניכיו שלו את מה שזכה הוא לקבל בתאי הטייס הצפופים של מטוסי הדואר בחברת "לטקואר" מקברניטים, חלוצי תעופה ואנשי העולם הגדול, כאותו אנטואן דה סנט אכזופרי.

ב- 101 ביולי 1944, נפל מטוס ה"לייטנינג" של סנט אכזופרי. הוא אבד ולא נמצא עוד (צמיד היד שלו נשלה על-ידי דייג בחופי מרסיי בשנת 1998. שרידי מטוסו אותרו בים בשנת 2000 וזוהו בשנת 2004). באותו הזמן ישב בביתו שבכפר אונו, חניכו עמנואל צוקרברג, האדם היחיד בארץ-ישראל שהכיר אותו באמת. מעטים זכו לשמוע מפיו את סיפור היכרותו הקרובה עם אנטואן דה סנט אכזופרי. רעייתו, ד"ר מרים צור וילדיו, רן צור ופרופ' דפנה אטלס, שמעו על-כך לעיתים רחוקות בלבד, כשעמנואל ישב עימם בבית ילדותם, שבנה במו ידיו ברחוב המעיין 10 בגבעתיים והפליג בזיכרונותיו אל צרפת של תחילת שנות ה- 100'. את דרכו של מדריכו הדגול שאבד, המשיך עמנואל הלכה למעשה בתא הטייס, עם חניכיו שבגרו, פרשו כנפיים והיו לטייסים העבריים הראשונים שלנו בארץ ישראל.

מאמר זה נכתב ע"י אבי משה-סגל.