חיל האוויר המלכותי הבריטי בארץ ישראל

נוכחותו  של חיל האוויר המלכותי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי תרמה במספר צורות להפיכתו של הכוח האווירי למרכיב מרכזי בתורת הביטחון של הישוב היהודי, ולאחר מכן של מדינת ישראל.
"גיס התעופה המלכותי" נטל חלק פעיל בכיבוש א"י במהלך מלה"ע הראשונה. בהתאם לתורת הביטחון שגיבשו הבריטים לאחר המלחמה, על פיה הכוח האווירי ישמש בימי שלום לשליטה על המושבות שמעבר לים, הוצבה בארץ טייסת של מטוסים רב-משימתיים לצורך פעילות שיטור אווירי וכן יחידות אבטחה ושריוניות של חיל האוויר. המבחן הגדול של תורת ההפעלה הקולוניאלית הגיע עם פרוץ המרד הערבי ב-19106, והכוח האווירי נכשל בו. למרות משלוח מטוסים נוספים, חיל האוויר המלכותי לא הצליח לדכא את המרד והצבא הבריטי נאלץ לשלוח כוחות קרקעיים רבים כדי להתמודד עם מצב החירום.

 המרד דעך באביב 19109 בדיוק כאשר איום מדינות הציר על בריטניה ובעלות בריתה הלך והתגבש. תחילה נחשבה א"י בטוחה יחסית, אולם בגלל חשיבותה האסטרטגית לבריטניה כמרכז לייצור וייצוא נפט ובגלל מיקומה המרכזי באימפריה, נערך חיל האוויר המלכותי להגן עליה. יחד עם זאת, ב-1940 בריטניה נלחמה על הישרדותה ולא ניתן היה כמעט להקצות משאבים אוויריים למזה"ת. כתוצאה מכך היתה הארץ חשופה להפצצות האיטלקים במהלך קיץ וסתיו 1940. הפצצות אלו הגיעו לשיאן הדרמטי בהפצצת תל אביב ב-9 בספטמבר 1940, בה נהרגו כ-1100 בני אדם. הפצצות האיטלקים הסתיימו באוקטובר 1940 בגלל חוסר יכולתו של חיל האוויר האיטלקי לקיים מאמץ הפצצה ממושך בזירה רחוקה זו.  

בתחילת 1941, על רקע התדרדרות המצב במזה"ת, תגברו הבריטים את כוחם האווירי בא"י. במסגרת זו הוצבו בה מספר טייסות קרב והפצצה, אשר הפעילו מטוסי קרב מסוג האריקיין וטומאהוק, ומפציצים קלים מסוג בלנהיים. במקביל, נבנו תשתיות תעופה רבות כדי לאפשר הפעלה יעילה של הכוח האווירי המתרחב.
מלבד בסיסים מרכזיים, בנו הבריטים מספר רב של שדות משנה, אשר שימשו לפריסה קדמית של גפים או לביזור הכוח כדי להגביר את שרידותו. בתקופה זו נבנו, בין השאר, בסיסי חצור, רמת דוד, תל נוף וחיפה.
מבסיסים אלה סייעו מטוסי חיל האוויר המלכותי לכיבוש סוריה ולבנון מידי כוחות צרפת של וישי בקיץ 1941. עם פתיחת המערכה התקיפו הבריטים בסיסים של חיל האוויר הצרפתי במטרה לנטל את כוחו האווירי של היריב. תקיפות כאלו נמשכו לאורך כל המערכה, אשר נמשכה כחודש וחצי, אבל לא לגמרי הצליחו.
כתוצאה מכך התקיפו מטוסים צרפתיים מספר פעמים מטרות בא"י - בעיקר באזור חיפה. הגרמנים ניסו לסייע לצרפתים באמצעות הפצצת חיפה בלילות ובאמצעות תקיפת שייטות של חיל הים הבריטי מול חופי הארץ.  חוסר מטוסי קרב ליליים מנע התמודדות יעילה עם הפצצות הלילה, אולם פטרולים של מטוסי קרב חיפו על הצי הבריטי ומנעו נזקים משמעותיים.

מכל מקום, בתקופה זו נאלצו הגרמנים להפנות את רוב משאביהם לחזית המזרחית וכתוצאה מכך האיום הגרמני נעלם במהלך קיץ 1941.
תקופת מתיחות נוספת היתה באביב וקיץ 1942, כאשר נדמה היה שהקורפוס האפריקאי הגרמני יכבוש את מצרים וימשיך משם לא"י.  בתקופה זו התמודד חיל האוויר הבריטי בעיקר עם מטוסי צילום גרמניים.
גם לאחר תקופה מתוחה זו נותרה נוכחות אווירית חזקה של הבריטים בא"י, אשר שימשה בעיקר כבסיס התארגנות, לוגיסטיקה ומנוחה. כמו כן פעלו בארץ מספר יחידות הכשרה בתחומי שת"פ עם כוחות הקרקע, קא"מ, קאמ"מ ואפילו לוחמה בצוללות באמצעות מכ"ם אוויר-ים וזרקור "ליי". 
כמו כן נותרו בארץ מטוסי סיור ימי, אשר עסקו בעיקר במשימות פטרול שגרתיות ושוחקות מול חופי הארץ.  

החל מ-1940 החל חיל האוויר המלכותי לגייס מתנדבים ומתנדבות יהודים בא"י. הגיוס היה מהוסס ותחילה לא הותר למתנדבים לשרת בתפקידי צוות אוויר. הבריטים גם התנגדו ליוזמת מוסדות היישוב להקים טייסת קרב ארצישראלית במסגרת חיל האוויר המלכותי על פי המודל של טייסות לאומיות אחרות.
על פי הרשומות הבריטיות שירתו במהלך מלחמת העולם השניה בחיל האוויר הבריטי 2,027 ארצישראלים. תשעים אחוז מהם היו יהודים. רק ששה מהמתנדבים שירתו כטייסים. בהתאם למדיניות הבריטים, אשר לא נתנו אמון רב במתנדבים, רוב הארצישראלים הוצבו מחוץ לגבולות הארץ. חלקם אף הפכו לקצינים, אשר צברו ניסיון מקצועי רב וחשוב במקצועות התעופה השונים.

עם סיום המלחמה, כאשר נערכו צמצומים נרחבים בכוחות המזוינים הבריטיים,  נותרו בארץ יחידות רבות יחסית של חיל האוויר המלכותי. הדבר נבע מן המתיחות הרבה ששררה בא"י החל מ-1946. מטוסי סיור ימי ומטוסי צילום עסקו עתה בעיקר באיתור אוניות מעפילים והכוונת אוניות הצי הבריטי ליירוטן.
טייסות אחרות היוו חלק מפריסת הדיביזיה המוטסת ה-6 לארץ. יחד עם זאת, בעקבות החלטת החלוקה ב-1947 ובמסגרת התפנות הבריטים מן הארץ, החל גם חיל האוויר המלכותי לפנות את כוחותיו. בתקופה זו התכוננו מוסדות היישוב למאבק עם הערבים לאחר התפנות הבריטים.  הם עסקו, בין השאר, ברכישת הבסיסים שפינו הבריטים, תוך שהם מנצלים ברוב המקרים בעלות יהודית על הקרקעות. כמו כן, נרכש ציוד רב, כולל ציוד תחזוקה, קשר ומכ"ם. ניסיונות לרכוש מטוסים נכשלו בד"כ, מלבד מקרה ידוע של רכש 21 מטוסי קישור מסוג אוסטר (שנודעו בארץ בשם הלא-מחמיא "פרימוס") מעודפי זרוע האוויר של הצבא הבריטי.  

לחיל האוויר המלכותי היתה השפעה רבה על דמותו של הכוח האווירי היהודי. בשנות הפעילות האווירית הבריטית בא"י גברה מודעות היישוב לחשיבותו של הכוח האווירי. תשתיות התעופה המתקדמות שהקימו הבריטים עברו ברובן לידי מדינת ישראל עם הקמתה. חלק מן הבסיסים הבריטיים שימשו את ח"א הצעיר במלחמת העצמאות ואחריה.  חלק ניכר מאותם מתנדבים ארצישראלים נקלטו בצורה זו או אחרת ב"שירות האוויר" ובהמשך בח"א, ומילאו שם תפקידים מרכזיים. שלושה מששת טייסי היישוב - אהרון רמז, דן טולקובסקי ועזר וייצמן - אף הגיעו לפיקוד על ח"א. מתנדבים אלה הביאו איתם לא רק ידע מקצועי רב ערך, אלא גם תרבות ארגונית ומבצעית של חיל אוויר מודרני וגדול.   

מאמר זה נכתב ע"י דני עוזיאל.