בטאון חיל האוויר

 

אסף ולדן לכתבה

 

מועדון "Paradive" נמצא כמה מאות מטרים מחוף "הבונים", אחד המועמדים המובילים לתואר המקום הכי יפה בארץ. כבר מרחוק ניתן לראות מצנחים בכל צבעי הקשת עושים את דרכם לכיוון הקרקע. בעל הבית הוא רס"ן (מיל') דן מוקדי, לשעבר סגן מפקד טייסת "הקרב הראשונה". "השטח האווירי סגור במיוחד בשבילנו", הוא מסביר, "ברדיוס של שלושה ק"מ על הקרקע ובגובה של 12,000 רגל למעלה". קשה למצוא מכנה משותף לאנשים שפוקדים את המקום. אין גיל ממוצע ואין עיסוק אופייני. כולנו בעצם חולמים לעוף ושם ישנה פשוט חבורה של אנשים שמוכנים לעשות משהו בנידון.


"לכל מי שמגיע לפה יש בורג משוחרר", אומר מתן, צנחן ותיק. עדי, שמחזיקה בתואר אלופת ישראל ב-free style (ראה מסגרת), דווקא חושבת "שהצניחה הרבה פחות מסוכנת מאשר הנסיעה לשם במכונית". כולם מסכימים שבשביל להיות צנחן צריך לדעת לסמוך רק על עצמך. למרבה המזל, לבתולי הצניחה החופשית שכמוני יש את הפריבילגיה של לא לעשות כלום פרט ללבישת החליפה. "לחליפה יש תצורה אווירודינאמית שמגבירה את מהירות הנפילה", מסביר לי לירון המדריך תוך שאנו מתלבשים ואני שואל את עצמי בשקט האם בנפילה מגובה של 12,000 רגל אני באמת רוצה להגביר את מהירות הנפילה? אני משאיר את השאלות לעצמי ועובר לשלב התדריך. "חשוב לשמור על מצב גוף נכון", מסביר לירון, "שבו הרגליים מקופלות לכיוון הגב והידיים אוחזות בכתפיות". עד כאן הכל ברור. "אחרי שנקפוץ מהמטוס תרגיש טפיחה על השכם", ממשיך לירון בהסבר, "זה יהיה הסימן לפרוס את הידיים לצדדים. הטפיחה בפעם השנייה תסמן לך להצליב את הידיים". אני שואל את עצמי שוב, האם בנפילה מגובה של 12,000 רגל יש איזשהו סיכוי שאני אזכור מה הוא אמר? גם את השאלה הזאת אני שומר לעצמי וכך, מבלי שאף אחד ישאל אם ארזתי לבד, עולים למטוס.

15 צנחנים במטוס "צסנה קרוואן", שיושבים אחד בין הרגליים הפסוקות של זה שמאחוריו, לא עונה בדיוק להגדרה של צפוף אך אינטימי אבל המדריך מבטיח ש"הדרך חזרה תהיה הרבה פחות צפופה". מד הגובה עומד בינתיים על 9,000 רגל והמכונית שאיתה הגעתי הופכת לנקודה קטנטנה וצבעונית. "עכשיו זה זמן טוב לחבוש את הקסדה", אומר לי לירון ואני נזכר בג'רי סיינפלד שאמר פעם כי "בצניחה חופשית הקסדה חובשת אותך". 3,000 רגל נוספים ואנחנו בגובה המיוחל. הדלת נפתחת ואני מתחיל לקלוט איפה בעצם אני נמצא. הראשונים לקפוץ הם המנוסים, אלה שלא זקוקים למדריך. אחד אחד הם נעמדים על סף הדלת, עושים איזו תנועה חיננית ונעלמים באוויר הפתוח. מאיפה שאני יושב זה נראה פשוט וקליל.


אחרי שנשארנו לבדנו במטוס אני מבין שהגיע תורי. "הכי חשוב", אומר לי לירון בעודנו מתקרבים לכיוון היציאה (כשהוא רתום לגבי), "תעשה חיים". אנחנו מתיישבים כשהרגליים שלי מתנדנדות מחוץ למטוס, כשארבעה קילומטרים מתחתיהן נמצא הים התיכון. אמרו לכם פעם את המשפט: "לא משנה מה, אל תסתכלו למטה"? אז אתם יודעים היטב שזה בלתי אפשרי. אני מרגיש את קצב פעימות הלב שלי משתולל ואני נזכר שבעצם רציתי לכתוב מדור על טיסנאות. אני מחליט להסתובב ולהודיע ללירון שנפגש בשמחות, אלא שאז בדיוק אני מקבל דחיפה קטנה בגב. 
עכשיו זה קורה. אני נופל, עף, הנשימה נעתקת. האוויר נושב בעוצמה אדירה מכל הכיוונים, רעש מחריש אזניים. הגוף מתמסר והראש לא עומד בקצב. הידיים נפרסות לצדדים ואנחנו פשוט נופלים. אין שום מילה, בשום שפה, שיכולה לתאר את התחושה של נפילה חופשית במהירות של מאתיים קמ"ש. נסו לחפש מילה שתתאר פחד, שמחה, העדר משקל, העדר דאגות, חוסר שליטה, חופש מוחלט, נוף מדהים, התרגשות, התעלות, חיבור לטבע, ניתוק מהמציאות, הנאה ויותר מהכל - אדרנלין. וכל אלה בחמישים השניות הכי קצרות בעולם.


בגובה של 5,000 רגל המצנח נפתח. שקט. קצב הנשימה חוזר לסדרו. הפחד מתחלף בשלווה מושלמת, וחיוך של עונג נמרח על פני, כזה שיחזור אלי בעתיד בכל פעם שאזכר באותו הרגע. משמאלי ים כחול, מימיני הכרמל והשדות הירוקים שמסביבו, מעלי השמים ומתחתי כל שאר העולם. החיים יפים יפים כשאתה תלוי באוויר, הדאגות נשארות הרחק על הקרקע ושום דבר לא יכול להפר את השקט והשלווה שעוטפים אותך.

מעניין שם למעלה

התיעודים הראשונים לצניחה מגיעים עוד מסוף המאה ה-18. הצניחות החופשיות הראשונות במצנח מלבני נעשו בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 (עד אז יוצרו המצנחים בצורת פטרייה). יש המייחסים את המצאת הקונספט לאסטרטגיה צבאית שמטרתה הייתה להקטין את זמן החשיפה של צנחנים באוויר, אבל הצניחה החופשית מעולם לא הוכרה כמבצעית. ניתן לצנוח כיום בכל חלקי העולם, כשהמרכזים העיקריים של הספורט נמצאים באוסטרליה ובאריזונה, ארה"ב.

הצניחה החופשית הפכה לספורט מקצועי כאשר החלו להיכנס לעניין צילומי וידאו. באליפויות הספורט האתגרי שנערכות ברחבי העולם מתחלקים הצנחנים לסגנונות שונים המשלבים צלם וצנחן שמשתפים פעולה (ראו מסגרת). בארץ רשומים כיום כ-250 צנחנים הפועלים (בינתיים) בשני מועדונים בלבד ותקוותינו תלויות בבועז גורן, ישראלי המדורג כרגע במקום הרביעי בעולם.

כיף, כיף, אבל אתם בטח שואלים כמה זה עולה? אז ככה, מחירה של צניחה חד-פעמית נע בין 1,000 ל-1,500 שקל ותמורת סכום נוסף תוכלו לקבל גם סרט וידאו (מצולם על-ידי צנחן מקצועי) המתעד את כל החוויה מלבישת החליפה ועד לנחיתה הרכה. מחיר קורס צניחה המעניק רשיון לצנוח ללא מדריך נע בין 6,500 ל-7,500 שקל. חשוב לציין כי ישנן הטבות לחיילים וסטודנטים. חיילים משוחררים יכולים להשתמש בכספי הפיקדון לתשלום עבור הקורס. "אנשים רבים שמגיעים לפה", מספר דן מוקדי, "מקבלים את החוויה כמתנה ממישהו אחר".

אחד הסיפורים המדהימים במועדון הוא על בחור שהגיש לחברתו במתנה צניחה חד-פעמית. החברה קיבלה את המתנה בשמחה ורק כשנפתח המצנח הביטה למטה וגילתה שבאחד השדות הסמוכים נחרשו באותיות ענק המילים: "סיגל תתחתני איתי".

בחורה אחרת, שכנראה לא בנויה עדיין לחתונה, הפתיעה לא מזמן את קהילת הצנחנים כשביצעה קפיצה בעירום מלא, לעיני המצלמה. 
ואם כבר בסיפורים ביזאריים עסקינן, נסיים בסיפור מעניין על הכלב ברוטוס מבריטניה, שרשום ב"ספר השיאים של גינס" ככלב שמחזיק בשיא העולם בצניחות חופשיות, כאשר בעברו רשומות לא פחות מאשר 71 צניחות והזנב עוד נטוי