קיפול מצנחים

אחת הדרכים היותר מדליקות להיכנס לעולם של צניחה חופשית, להחזיר את ההשקעה של קורס הצניחה, ועוד לעשות את זה בסטייל היא דרך קיפול מצנחים!

מקצוע קיפול המצנחים מתפתח ומתקדם ללא הרף בהתאם לשינויים התכופים בציוד ובדרישות ספורט הצניחה. מועדון פרדייב מתעדכן באופן רציף ודואג לשמור על הרמה המקצועית הגבוהה של המקפלים במועדון. מתעניינים בקורס קיפול מוזמנים לפנות למשרד ולהירשם כבר לקורס הקרוב!  אז בין אם אתם כבר צנחנים מנוסים, מתחילים או רק מתעניינים, אין ספק שהכרת מערכת הצניחה היא חלק קריטי בהבנה והעמקת הידע על הספורט המדהים הזה והציוד שומר עלינו בחיים!!
להנאתכם, מועדון פרדייב גאה להציג בפניכם מידע שימושי על מערכת הצניחה.

קצת על ההיסטוריה של המצנח

המַצְנֵחַ- מורכב מעצם בעל משקל המחובר לחופה מחומר דק, קל וחזק, במטרה להאט את נפילתו באטמוספרה. באמצעות גרר,  מאטה חופת המצנח את הנפילה החופשית (שנובעת מכוח המשיכה) עד לריחוף איטי שבסופה נחיתה רכה, השומרת על שלמותו של העצם.
לאורך ההיסטוריה השתמשו ביעילות פעולתו של המצנח בתחומים שונים:
בתחום הצבאי למשל, מצנחים משמשים להצנחת צנחנים וציוד אל מעבר לקווי האויב, להצנחת טייסים ממטוסי קרב שנפגעו תוך כדי טיסה ויישנן גם מערכות נשק העושות שימוש בעקרון המצנח לשם השהייה ופגיעה מדויקת במטרות. המצנחים משמשים גם להצנחת חלליות, לוויינים וכלי טיס בלתי מאוישים לקרקע, ובסיוע לבלימה של מטוסים בעת הנחיתה במסלולים קצרים. בתחום האזרחי אפשר למצוא מצנחים מסוגים שונים בשימוש בתרבות הפנאי וכספורט אתגרי. ב־1495 לאונרדו דה וינצ'י תכנן ושרטט דגם ראשוני של מצנח. מצנח זה מעולם לא נבנה אך כבר אז השרטוט העיד על הבנה עמוקה של האווירודינמיקה והכוחות הפועלים על הגוף המוצנח ועל המצנח עצמו. המצנחים הראשונים תוכננו כארבע מקלות המחוברים לסדין גדול מחומר קשיח והם יועדו בעיקר להצלת אנשים במקרים בהם נאלצו לקפוץ ממקומות גבוהים (כמו בריחה ממבנים בוערים...). ב-1783 המריא הכדור הפורח המאויש הראשון בשמי פאריז.  באותה שנה פיתח סבסטיאן לה- נורמאנד הצרפתי מצנח שיוכל לשמש את טייסי הכדורים הפורחים. הוא גם היה זה שטבע את השם  "פאראשוט" (מצנח). עם המצאת המטוס בראשית המאה ה־20 עלו אפשרויות הצניחה, בשל הדינמיות הרבה של המטוס, וכן נדרש אמצעי מילוט מן המטוס בעת סכנה וההשקעה בפיתוח מצנחים גברה. המצנחים הראשונים לא נישאו בתוך תיק, אלא נזרקו לאוויר יחד עם הצנחן. ב־1 במרץ 1912 אלברט בארי היה הראשון שקפץ ממטוס בצניחה. המצנח קופל לתוך מכל בתחתית המטוס כאשר משקלו של בארי משך את המצנח מתוך המכל ברגע שקפץ. עד היום אנו יכולים למצוא את מערכת הצניחה הזאת בשימוש בצניחות הצבאיות, שם נפתח המצנח באופן אוטומטי ברגע שהחייל עוזב את המטוס. בסוף המאה ה־19 קאת'י פאולוס הגרמנייה הייתה הראשונה שצנחה עם מצנח שקופל לתוך תיק נשיאה! בין מלחמות העולם יצא לדרכו פרויקט מקיף לפיתוח ושיכלול המצנח,תוצאת הפרויקט הייתה פיתוח המצנח אותו אנחנו מכירים היום. חופת המצנח הייתה עשויה בד משי וקוטרה היה 8.5 מטרים. החופה חוברה לרתמה על ידי  40 מייתרים וכל המערכת נארזה בתיק נשיאה על הגוף. במקביל, צוותי הפיתוח האמריקאים עבדו על יישום השימוש בחומר חדש שיחליף את המשי, שאספקתו וקצב ייצורו לא היו מהירים מספיק. הם בחרו בניילון, חומר סינתטי מבוסס נפט, שמלוא ייצורו (כשלושים מיליון טון), הופקע לצורך ייצור המצנחים. בד הניילון קופל בשיטה מיוחדת, חובר לרתמה על ידי מיתרים שהיו חייבים להיות ישרים וארוזים בקפידה בכדי למנוע סיבוכים בפתיחת החופה בצניחה החופשית.
כך, בתקופת המלחמה ובעקבות ההתפתחות במערכת הצניחה, נולד מקצוע חדש: מקפלי מצנחים!  
כיום גם בצבא וגם באזרחות קיפול מצנחים מהווה מקצוע בפני עצמו,  הנפרד מן הצניחה.

עקרון פעולתו של המצנח

על גוף הנופל נפילה חופשית פועלים שני כוחות: כוח הכובד, שהוא קבוע, וכוח הגרר. בראש ובראשונה, עקרון הפעולה של המצנח הוא הגדלת הגרר. גוף הנופל נפילה חופשית, בתנאי שאינו בריק, מאיץ עד להגעתו למהירות קבועה. הגעה ל-50% ממהירות זו תיקח 3 שניות, ל-90% שמונה שניות, ל-99% 15 שניות, וכולי. המהירות האופיינית לצנחן עם מצנח סגור היא כ-195 קמ"ש. פתיחת המצנח מגדילה את הגרר ומקטינה את מהירות הנפילה על פי שטח חופת המצנח. מהירות אופיינית למצנח צבאי היא כ-5-6 מטר לשנייה, שהיא בערך המהירות המרבית שבה ניתן להגיע לקרקע בשלום. במצנחים לשימוש ספורטיבי מקובלת מהירות נמוכה יותר. המצנחים נבדלים בצורתם, בגודלם ובמידת השליטה שיש לצנחן על פעולתם לפי ייעודם. 

מערכת הצניחה

מורכבת מ 4 חלקים עיקריים:
1. רתמה ומערכת תיקים חיצונית Harness & Container System
2. חופה ראשית Main Canopy
3. חופה רזרבית Reserve Canopy
4. מכשיר פתיחה אוטומטי (Automatic Activation Device (AAD

1. רתמה ומערכת תיקים חיצונית Harness & Container System
כוללת את המרכיבים הבאים: 
רתמה ומערכת תיקים חיצונית- Harness & Container System מחברת את הצנחן למערכת בעזרת רצועות הרתמה. רצועות ירך, רצועות כתפיים ורצועת חזה. הרתמה מותאמת למידות הצנחן.
תיק פנימי למצנח עיקרי-  (Deployment Bag (D bag מכיל בתוכו את החופה הראשית והוא מתאים לטווחים מסוימים של גדלי חופות. מחובר בצד אחד לחופה ובצד השני למצנחון הפתיחה. מותאם לדגם של התיק החיצוני.
תיק פנימי למצנח רזרבי - Free Bag מותאם לגודל התיק החיצוני ומתאים לטווחים מסוימים של גדלי חופות.  ה-Free Bag אינו מחובר לחופה בכדי לצמצם אפשרות הסתבכות המצנח הרזרבי עם התיק הפנימי. בזמן פתיחת מנצח רזרבי ה-Free-Bag משתחרר מהחופה ועף חופשי (על כן שמו - Free Bag).  לאחר מכן יש צורך בחיפוש בכדי למצוא אותו.  
רצועות למצנח עיקרי - Main Risers 4 רצועות חזקות המחברות בין המיתרים של החופה הראשית והרתמה.  על הרתמה נמצא מנגנון לשחרור מהיר בין הרצועות  לבין הרתמה. כאשר יש תקלה במצנח הראשי משתמשים במנגנון הזה לשחרור החופה, על מנת שנוכל לפתוח את המצנח הרזרבי ללא חשש הסתבכות במצנח הראשי. RSL* - רצועה סטטית לרזרבי: רצועה (באורך של כ 30 ס"מ) אשר מצדה האחד היא מחוברת לרצועות של החופה הראשית (Risers) ומצדה השני מחוברת למנגנון פתיחת מצנח רזרבי. כאשר מנתקים את החופה הראשית במערכת צניחה עם, RSL תתקיים פתיחה אוטומטית של המצנח הרזרבי (ללא משיכת ידית פתיחת רזרבי). כאשר מנתקים את החופה הראשית במערכת צניחה ללא RSL, החופה הרזרבית לא תיפתח אם לא מושכים את ידית פתיחת רזרבי.  

2. החופה הראשית
מורכבת מבד ניילון. שיטת האריגה של הבד נקראת "Rip Stop Weave".
בנויה בצורת כנף, ממש כמו כנף של מטוס, שיוצרת את כוח העילוי המאפשר לצנחן לרחף בבטחה עד לנחיתה.
נתפרת לפי גדלים הנמדדים ב-(Square Feet (sqf תווך המידות נע בין80 sqf - 380 sqf.
ככל שהחופה יותר גדולה זמן הדאייה גדול יותר ותגובות החופה סלחניות יותר.
ככל שהחופה קטנה, זמן הדאייה קטן, מהירות  הטיסה גדלה ותגובות החופה מחריפות.
את החופה הראשית ראשי לקפל מקפל מצנחים מוסמך או הצנחן בעצמו.

מבנה החופה
חלק עליון - שכבת ניילון עליונה
חלק תחתון - שכבת ניילון תחתונה
החופה בנויה מ- 9 בתים (cells). כל בית מחולק ל 2 תאים ( סה"כ 18 'תאים').
מיתרים- (Lines) מחברים בין החופה לרצועות הראשיות. המיתרים מחוברים לחלק התחתון של החופה , על נקודות הצלעות ומחולקים לקבוצות (A, B, C, D, H)
שני מיתרי ניהוג ימין ושמאל (מיתרי H)
מייצבים - (Stabilizers) שכבת בד הנמצאת משני צידי החופה בכדי לתת יציבות בזמן הטיסה.
צלעות- (Ribs) שכבות בד אנכיות המפרידות בין החלק העליון והחלק התחתון.  על כל צלע נמצאים פתחים למעבר אוויר.  
שפת התקפה - (בתים) (Cells) - החלק הקדמי הפתוח של החופה מופרד ע"י הצלעות. ישנן חופות עם 9 בתים, וחופות עם 7 בתים.
שפת זרימה - (Tail) החלק האחורי הסגור של החופה.  

3. החופה הרזרבית
בנויה כמו החופה הראשית - כנף, עם 7 בתים.  
בד הניילון ממנו היא עשויה עדין יותר ובנוסף החופה הרזרבית מאופיינת בצבע אחיד.  
מגיעה בגדלים שונים ויש צורך להתאים את גודל החופה לגודל ה Free Bag שמגיע עם הרתמה. מהחלק התחתון של החופה הרזרבית יוצאים מיתרים שמתחברים לרצועות הרתמה.  
הרייזרים של הרזרבי הם חלק בלתי נפרד מהרתמה ואין להם מנגנון ניתוק.  
את המצנח הרזרבי ראשי לקפל מקפל מצנחים מוסמך בעל הגדר מתאים. 

4. מכשיר פתיחה אוטומטי (ADD)
תפקידו לפתוח את המצנח הרזרבי באופן אוטומטי במידה שהצנחן ממשיך בנפילה חופשית בגובה נמוך. לדוגמא: צנחן שאיבד הכרה (התעלף) בזמן הנפילה החופשית והוא אינו מסוגל לפתוח את המצנח הראשי, ה AAD יזהה זאת ויפתח את המצנח הרזרבי באופן אוטומטי.
יכול להיות מכני או דיגיטלי.
לפני הצניחה הראשונה יש להדליק את ה AAD והוא נכבה באופן אוטומטי לאחר 12 שעות.