ירדן אדיקה הגיעה למועדון צניחה חופשית פרדייב להגשים חלום... בגיל שלושה חודשים ההורים של ירדן הבחינו שהיא לא פוקחת עיניים. הם לקחו אותה לרופא עיניים שגילה שיש לה עיוורון צבעים. "זה בעצם אומר שאני לא יכולה לקרוא לצבע בשם שלו, יש לי ראייה לטווח מסוים ואני לא רואה מרחוק. קולטני האור שלי די פגומים ובמקום זה יש לי קולטני חושך, כלומר אני רואה בחושך". על הקושי שמלווה אותה היא מספרת שקשה לה שאנשים רואים דברים מסוימים שהיא לא רואה אותם. "מפריע לי שקשה לי להעתיק מהלוח ובשיעורי ספורט. רוב הדברים אני בקושי מצליחה לעשות כי זה דברים עם כדור ואני לא מספיקה לראות אותו".
ירדן עטופה במשפחה הכוללת גם אחות תאומה שעוזרת לירדן בהכל. "כשיש שמש חזקה אז היא לא רואה ואני עוזרת לה ללכת", מספרת אחותה, "אני אומרת לה איפה יש מדרגה וגם אם מציקים לה אז אני עוזרת לה. ירדן לדעתי גיבורה. היא מתגברת על מה שיש לה ולא מתייחסת למי שמציק לה, היא מתעלמת מהבעיה".
את המחשבה על הצניחה קיבלה ירדן גם מאבא שלה. "אבא שלי היה בצבא וצנח כמה פעמים ואמר שזה כיף ופעם אחת ראיתי קצת איש צונח... לא ראיתי בדיוק, ראיתי קצת וזה נראה כיף".
עידו הולץ, מדריך צניחה חופשית בפרדייב, ליווה את ירדן במהלך הצניחה, חגר אותה, תרגל איתה את מצבי הגוף באוויר והסביר לה את סימני הידיים במהלך הנפילה החופשית. ירדן ציינה בפניו שהיא בעיקר מתרגשת מהגובה וסיפרה לו על הגשמת החלום שלה שקיים כבר הרבה מאד זמן. לאחר המראה ונחיתה מוצלחת לתוך משפחה גדולה שחיכתה להם למטה, סיכמה ירדן את החוויה כדבר הכי כיף שעשתה. "בהתחלה זה היה מפחיד וקר ואז כשנפתח המצנח זה היה יותר כיף. עידו עשה לי קצת סיבובים מעל הים, הראה לי קצת מחיפה, הצביע לי על אנשים שמחכים למטה, עשה איתי סיבובים באוויר והיה ממש כיף".
חלום אחד הוגשם לירדן אך ישנו חלום נוסף שהיא עדיין חולמת עליו.. "החלום שאני רוצה להגשים בעצמי הוא להיות כמו כל אדם, בלי הבעיה. לעשות כמו כולם צבא, תואר ראשון, אולי תואר שני, לעבוד בעבודה טובה, להקים משפחה- לעשות דברים שכל אחד רוצה".